תרומת ביצית בישראל

ככל שאנחנו מתבגרים ומזקינים, כמו שאר היכולות העומדות לרשותנו, יורדת רמת הפוריות, ויחד איתה, מתמעטים גם הסיכויים להשיג היריון בריא באופן טבעי. אמנם, ישנם מקרים יוצאי דופן של נשים מבוגרות מאד שנכנסו להיריון באופן טבעי או בהתערבות רפואית (למשל, חיה שחר, תושבת בני ברק שילדה את בנה הראשון בשנת 2015 בהיותה בת 65, אנגרט ראוניק הברלינאית, בת ה-65 שילדה רביעייה מתרומת זרע וביצית ובכך העלתה את מספר ילדיה ל-17, או דאלג’ינדר קאור וראג’ו דאווי לוהן ההודיות שילדו את ילדיהן הראשונים כשהיו בנות 70 בזכות הפריות מבחנה), אבל, ברור למדי כי מדובר בקוריוזים, ובתופעה יוצאת דופן, אחרת, המקרים הללו לא היו מתפרסמים ולא היינו זוכים לשמוע עליהם. לכן, ככלל, ניתן לומר די בבטחה, כי נשים מעל לגיל 46, מתקשות להרות באופן ספונטני, וכשהן מצליחות בכך, לעיתים קרובות, הן לא תצלחנה להשלים את ההיריון במלואו וללדת תינוק בריא.

הצורך בתרומת ביצית – האספקט הפיזיולוגי

פוריותן של נשים מתחילה לרדת לאחר גיל 35, וירידה משמעותית נוספת מתרחשת גם לאחר גיל 40. ירידה זו נובעת ממגוון רחב של סיבות אפשריות, למשל, ירידה באיכות הביציות המיוצרות, ירידה ברזרבות השחלתיות, עליה בשכיחותם של זיהומי אגן ומחלות כרוניות שהינן תוצר של אורח החיים המודרני המערבי אותו אנחנו חיים כיום וכן הלאה. ההערכה היא, כי לפחות 25% מהזוגות מעל לגיל 35 נזקקים לסיוע בתחום הפוריות, ולכן, ופונים למרפאות פוריות ולחיפוש פתרונות אחרים נוספים, אשר יעניקו להם את ההורות המיוחלת. בין הפתרונות העומדים לרשות זוגות במצב זה נמצאים פונדקאות, תרומת ביצית או תרומת זרע, אימוץ, ואף, הפתרון החדש, יחסית, שהופך למגמה עולמית – הקפאת ביציות בגיל הפריון, על מנת להשתמש בהן בגיל מאוחר יותר.

תרומת ביציות – האספקט המציאותי

על פי ההנחיות, תרומת ביצית תתקבל בישראל משני מקורות פוטנציאליים – מתורמת אשר עוברת טיפולי הפריה (בין אם לצורך עצמה ובין אם לצורך תרומת ביציות) ומתורמת שגרה מחוץ לגבולות ישראל. כאשר מקורן של הביציות בתורמת מחוץ לישראל, לרוב, הפרייתה של הביצית תיעשה בחו”ל, מכיוון שקיימים קשיים חקיקתיים להוציא ביציות מגבולותיהן של מרבית המדינות, אף אלה התומכות בתהליכי תרומת ביצית.

למרות שתהליך ההפריה החוץ-גופי אשר מתנהל כולו מחוץ לגבולות ישראל, נעשה, במרבית המקרים, בידי רופאים ישראליים, הוא איננו נתון לפיקוחו של משרד הבריאות הישראלי. זאת, בניגוד למקרים בהם כל תהליך השתלת הביצית מבוצע בישראל וההליכים כפופים לנהלים הרפואיים, כפי שהם מפורטים במקבץ ההוראות המכונה “תקנות בריאות העם” ובנספחיו השונים. פירוט בנושא תרומת ביציות מחו”ל, ניתן למצוא בחוזר מטעם מינהל רפואה במשרד הבריאות – “תרומת ביצית מחו”ל ” (חוזר מס’ 39/2005). גם במקרי תהליכי תרומת ביציות בישראל, במידה ותידרש תרומת זרע אנונימית, לצורך כך, ייעשה שימוש בזרעם של תורמים מחו”ל.

כיצד מתנהל תהליך תרומת ביתיות מנקודת מבטה של מקבלת התרומה?

קביעת הזכאות לקבלת תרומת ביציות – במקרים בהם קיימת בעיה רפואית, אשר בעטייה אישה בגילאים שבין 18 ל-54 איננה מסוגלת להיכנס להיריון, ואף קיימת ההצדקה הרפואית לשימוש בביציותיה של אישה אחרת, תעודכן האישה בכך ע”י הרופא המטפל, ואף תקבל את המידע הנוגע לפרטי התהליך.

החלטתה של האישה (או בני הזוג) על כניסה לתהליך.

פניה מסודרת המועברת ליחידת ה–IVF (היח’ להפריה חוץ-גופית) – האישה תעביר לרופא האחראי ביחידה בבית החולים, את בקשתה, באמצעות טופס הנקרא “טופס בקשה לקבלת תרומת ביציות (לנתרמת)”. אל הטופס יצורפו חוות הדעת הרפואיות מרופא הנשים ומרופא המשפחה המטפלים בה (את הטפסים ניתן למצוא כשהם מצורפים כנספחים לחוזר מינהל הרפואה – “תרומת ביציות“)

הסכם בין בני זוג שאינם נשואים – במידה והאישה מצויה בזוגיות אך איננה נשואה לבן זוגה, יידרשו השניים להציג הסכם בני זוג להפריה חוץ גופית. למסמך, אמנם, אין נוסח רשמי, אולם עורכי דין המתמחים בדיני פונדקאות, אימוץ וסוגיות פריון יוכלו לסייע לבני הזוג בכך.

הסכמה לרישום במרשם הילודים ולעדכון הפרטים האישיים במאגר המידע – האישה (ואף בן זוגה במידה והיא בזוגיות) חותמים על טופס המאשר את הסכמתם להכללת פרטיהם האישיים במאגר המידע ובמרשם הילודים. מאגר המידע מנוהל ע”י משרד הבריאות ואילו מרשם היילודים על ידי בית המשפט.

פניה לוועדת חריגים – במקרים החורגים מההוראות המפורטות בחוק תרומת ביציות, התש”ע–2010, למשל, במקרים בהם הנתרמת מעוניינת לקבל את התרומה מאישה המוכרת לה, מאישה נשואה, או מכזו שאיננה בת דתה, תועבר הסוגיה לאישור ועדת חריגים, על גבי טופס מסודר ששמו “טופס פנייה לוועדת חריגים”. הפנייה תתבצע על ידי הרופא האחראי ביחידה או על ידי האישה-עצמה.

שמירת זהותה של התורמת כאנונימית – ככלל, במקרים הרגילים (כאלה שלא עברו את אישור ועדת החריגים), מקבלת התרומה לא תקבל כל פרט או מידע מזהה על זהותה של תורמת הביציות. יחד עם זאת, קיימים מקרים בהם הרופא האחראי רשאי למסור למקבלת התרומה פרטי מידע שאינם מזהים, במידה וקיימים צידוקים לכך.

תשלום עבור טיפול – מקבלת תרומת הביציות נדרשת לשלם אגרה שסכומה משתנה עבור קבלת הטיפול, וזאת, לאחר שנקבע המועד לביצוע השתלת הביציות בגופה של מקבלת בתרומה, אבל לפני ביצוע ההשתלה בפועל.

הליך השתלת הביציות – לאחר הוצאת הביציות מהתורמת והפרייתן בהפריה חוץ-גופית, יושתלו הביציות המופרות (העוברים) ברחמה של האישה. במידה ויישארו עוברים עודפים יוחתמו מקבלת התרומה (ובן זוגה, כמובן, במקרה וקיים) על טופס הסכמה להקפאת ביציות מופרות.